פסק-דין בתיק ע"פ 6400-09-11

השופט רמי אמיר

1.         המערער הורשע בת"פ 26666-06-10 בבית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת רון) בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ונגזרו עליו 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין.

2.         הערעור מופנה בעיקרו כנגד הכרעת הדין (לרבות ההחלטה במשפט זוטא), ולחלופין כנגד חומרת העונש.

ההליכים בבית משפט קמא - מכתב האישום ועד להרשעה

3.         כתב האישום ייחס למערער עבירות של מעשים מגונים בקטינים שביצע במסגרת שני אישומים נפרדים זה מזה.

            עניינו של האישום ראשון במעשים מגונים שביצע המערער במקוואות שונות באלעד. לפי אישום זה, המערער נהג לטבול עירום במקווה, ותוך כדי כך נצמד לקטינים בני 12-13 אשר טבלו במקום (אף הם בעירום), התחכך בהם, נגע באיברי המין שלהם ובישבניהם, וכתוצאה מכך חש גירוי מיני ואיבר מינו הזדקר. בהמשך היה פונה למקלחת במקום או לביתו, ושם בא על סיפוקו.

            עניינו של האישום השני במעשים מגונים שביצע המערער בבית ספר לבנים (כיתות א-ו) באלעד. לפי אישום זה, המערער שימש כמורה ומחנך בבית הספר, נהג לקרוא באקראי לאחד התלמידים, והיה נצמד אליו, או מרים אותו ומכניס ידו בין רגליו ונוגע באיבר מינו של התלמיד, או מחכך את רגלו באיבר מינו של התלמיד, או מושיב אותו על ברכיו או מלטף את ישבנו, וכך חש גירוי מיני כשאיבר מינו זקור.

4.         לנוכח טענות המערער במענה לכתב האישום, פתח בימ"ש קמא במשפט זוטא לעניין קבילות הודאותיו של המערער במשטרה.

            בימ"ש קמא צפה בקלטות החקירה, שמע את עדויות החוקרים והמערער, ובא לכלל מסקנה שההודאות קבילות.

            בימ"ש קמא קבע שלא הופעלו על המערער כל אמצעים פסולים, לא במשרד הרמ"ח כהן ולא ע"י השוטרים קרסנטי ומרציאנו.

            עוד קבע ביהמ"ש קמא שניתנה למערער הודעה נאותה על זכותו להיוועצות בעו"ד, ובפרט על זכותו לייצוג ע"י סניגור מהסנגוריה הציבורית.

            כן קבע בימ"ש קמא שהמערער מסר את הודאותיו באופן שוטף ומרצון חופשי, ללא כל השפעה של כל גורם נטען כאמור לעיל.

5.         בהמשך, ולעצם העניין, נשמעה פרשת התביעה, הוצגו הודאותיו של המערער, נשמעו עדויות השוטרים וכן העידו עדים חיצוניים. המערער לא להעיד ולא הביא עדי הגנה.

6.         בסופו של דבר החליט בימ"ש קמא להרשיע את המערער בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

            בימ"ש העמיד את ההרשעה על שתי הודאותיו של המערער במשטרה (ת/6, ת/7) וסמך את מסקנתו על משקלן הפנימי של ההודאות.

כן סמך בימ"ש קמא את הרשעת המערער על "דבר מה נוסף", אותו מצא בעדויות הבלן מלכה, מפקח המקוואות כהן, ומנהל בית הספר פרידמן. לעניין זה ציין בימ"ש קמא כי אין צורך בסיוע חיצוני לכל מעשה ומעשה, ובפרט לעבירה עצמה, ודי בחיזוק אמינותה של ההודאה בכללותה.

            עוד ראה בימ"ש קמא "דבר מה נוסף" בהימנעות המערער מלהעיד במסגרת פרשת ההגנה, אף שהוזהר לעניין זה ע"י בימ"ש והיה מיוצג.

7.         בימ"ש קמא התייחס בהכרעת הדין לאי-העדתם של הילדים קורבנות העבירות, ולאי-חקירת חלק מהם. בימ"ש קמא ציין, כי חלק מהם כלל לא היו ידועים, וכי את חלקם לא היה ניתן לחקור בשל סירוב הוריהם.

            בימ"ש קמא הוסיף וציין, כי אמנם חלק מהילדים נחקרו ע"י חוקרת ילדים ולא הפלילו את המערער - אך משתמלילי חקירותיהם לא הוצגו בפניו, אין לדעת מה ידעו ומה הבינו, ואין ללמוד מכך דבר.